Orlah
Daf 17b
צְבָעוֹ וְחָזַר וּצְבָעוֹ וְהִקְדִּיחַ. נֹאמַר אִם הָיָה צְרִיכָה לִצְבִיעָה הָרִאשׁוֹנָה אָסוּר. וְאִם לָאו מוּתָּר. צְבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי אֱגוֹז שֶׁלְעָרְלָה וְחָזַר וּצְבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי אֱגוֹז שֶׁלְחוּלִין. מָאן דְּאָמַר נוֹתְנֵי טַעַם לִפְגָּם מוּתָּר. אוֹף הָכָא מוּתָּר. וּמָאן דְּאָמַר נוֹתְנֵי טַעַם לִפְגָּם אָסוּר. אוֹף הָכָא אָסוּר. צְבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי אֱגוֹז שֶׁלְעָרְלָה וְחָזַר וּצְבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי רִימּוֹן שֶׁלְחוּלִין. ייָבוֹא כְהָדָא. עִיגּוּלֵי דְבֵילָה הַגְּדוֹלִים מַעֲלִין אֶת הַקְּטַנִּים וְהַקְּטַנִּים מַעֲלִין אֶת הַגְּדוֹלִים. רַב הוּנָא אָמַר כֵּינִי מַתְנִיתָא הַגְּדוֹלִים מַעֲלִין אֶת הַקְּטַנִּים בְּמִשְׁקָל וּקְטַנִּים מַעֲלִין אֶת הַגְּדוֹלִים בְּמִנְייָן. תַּמָּן מִין בְּמִינוֹ. בְּרַם הָכָא מִין 17b בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. צְבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי אֱגוֹז שֶׁלְעָרְלָה וְחָזַר וּצְבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי חוּלִין מִין אֶחָד. ייָבוֹא כְהָדָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר תְּאֵינִים שְׁחוֹרוֹת מַעֲלוֹת אֶת הַלְּבָנוֹת וְהַלְּבָנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הַשְּׁחוֹרוֹת. תַּמָּן הוּא רָאוּי לְחַתְּכָן. בְּרַם הָכָא אֵינוֹ רָאוּי לְחַתְּכוֹ. מָה דָמִי לָהּ. גְּזִים גְזִיזִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מָה דָמִי לָהּ. בֶּגֶד גְּדוֹל שֶׁצְּבָעוֹ עַל מְנָת לְחַתְּכוֹ. מֵיעַבְּדִינֵיהּ דּוֹרְדְּסִין.
Traduction
Si, après avoir teint l’étoffe avec des cosses de noix profanes, on la teint une 2e fois avec celles des 1er ans de plantation et que la seconde teinture ait été nuisible, l’usage sera permis d’après celui qui admet que la propagation nuisible d’un goût défendu laisse autorisé le libre usage des produits; d’après l’avis contraire, ce sera interdit ici. Si, à l’inverse, après avoir teint l’étoffe avec des cosses de noix des 1er ans interdits de plantation, on la teint une 2e fois avec celles des noix profanes, en sera-t-il comme de la règle énoncée pour les gâteaux de figues (86)Ci-dessus (Terumot 4, 8) fin.? ''On joint les grands gâteaux de figues aux petits pour l’emporter comme nombre, et réciproquement''. R. Houna ajoute qu’il faut entendre cette Mishna en ce sens: les grands sont joints aux petits et en annulent un par le poids (de sorte que 25 grands valant 50 petits suffisent pour former ensemble cent parts et annuler un petit), et les petits sont joints aux grands pour annuler un tel pour le nombre (il faut alors 50 grands pour avoir ensemble cent)? Les 2 cas ne sont pas semblables: plus haut il s’agit de mélange où il n’y a qu’une seule espèce, tandis qu’ici il s’agit de deux sortes différentes. Si après avoir teint l’étoffe avec des cosses interdites de noix (ce qui la noircit), on l’a teinte une 2e fois avec d’autres produits profanes (qui font disparaître cette première nuance), adoptera-t-on la règle énoncée d’une façon analogue par R. Josué (87)Ib. 4, 8., qui dit: ''Ces figues noires sont jointes aux blanches pour l’emporter comme nombre, et réciproquement''? —Non, car là les figues sont aptes à être coupées, tandis qu’ici on n’a pas lieu de couper l’étoffe. Peut-on admettre l’hypothèse que l’on découpe des morceaux d’étoffe? Certes, dit R. Yossé bar R. Aboun, on peut supposer le cas d’une grande pièce d’étoffe teinte avec l’intention de la découper, afin d’employer les morceaux en pantoufles.
Pnei Moshe non traduit
צבעו וחזר וצבעו והקדיח מחמת כן. שנשרף ונשחת מהו ופשיט ליה דנאמר בזה שאם היה הבגד צריך לצביעה הראשונה כדי ליפותו ולתקנו כבר נאסר אע''פ שאח''כ הקדיח ואם לאו מותר שאין כאן הנאה כלל:
מאן דאמר נ''ט לפגם מותר. כדפליגי בזה בפרק דלעיל בהל''ה אוף הכא מותר דהשתא הצביעה של ערלה פוגם בו ולמ''ד אסור אוף הכא אסור. נראה דאיפכא גרסינן צבעו בקליפי אגוז של חולין וחזר וצבעו בקליפי אגוז של ערלה דהצביעה של ערלה היא פוגמת בו שכבר נצבע בשל חולין ומה שחוזר וצובעו מפסידו דמחמת זה נשחת ונקרע. וגי' זו מוכרחת היא מדלקמן דבעי להאי גוונא:
וחזר וצבעו בקליפי רימון של חולין. מהו. והך בעיא אם הצביעה השנייה של חולין מבטלת להצביעה הראשונה של ערלה או לא וקאמר דיבוא האי דינא כהדא דתנינן לעיל בתרומות פ''ד במתני' דהל''ח עיגולי דבלה הגדולים וכו' ואמר התם רב הונא עלה כיני מתניתא וכו' וכדפרישית שם דרב הונא קמ''ל דהולכין להקל וא''כ כשמשערין להגדולים במשקל ולהקטנים במנין יהיה אחד ומאה כדי להעלות התרומה והכא נמי מועיל צביעה זו לבטל צביעה הראשונה ודחי לה הש''ס דלא דמיא דתמן מין במינו הוא אלא שאלו גדולים ואלו קטנים לפיכך מעלין זה את זה אבל הכא מין בשאינו מינו הוא שזה של אגוז וזה של רימון:
צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפי חולין מין אחד. כלומר מאותו המין בעצמו ולעיל בעי אם צבעו בקליפי אגוז של חולין בתחילה ואח''כ חזר וצבעו בקליפי אגוז של ערלה ולענין נ''ט לפגם וכדפרישי' שגי' זו היא הנכונה וכאן הוא דבעי אם הצביעה של חולין היא לאחר צביעה של ערלה ואין כאן לפגם בצביעת האיסור שהיא בתחילה אלא דלענין אם הצביעה של חולין מבטלת לאותה של ערלה או לא הוא דקא מיבעיא ליה:
ייבא כהדא וכו'. ובעי למיפשט מרישא דהאי מתני' דתרומות ור' יהושע הוא דקאמר לה התם לכולה וס''ל דהשחורות מעלות את הלבנות וכו' דהואיל ומין אחד הן מעלות זו את זו וא''כ ה''נ לרבי יהושע מעלה ומבטל זו את זו ודחי לה הש''ס דלא דמיא דתמן הוא ראוי לחתכן לחתיכות קטנות ולא יהו ניכרין אם שחורות אם לבנות הן ולפיכך מעלות זו את זו אבל הכא אינו ראוי לחתכו שסתם הצובע להבגד אינו צובעו על מנת לחתכו ואיכא למימר דמאחר שצבעו בתחילה בקליפי האיסור שוב אין הצביעה של היתר שלאחריה מבטלת אותה:
מה דמי לה גזים גזיזות. כלומר ואם אתה מדמה לה לצביעה דאיירינן הכא לההיא דתרומות האי הוא דאתה יכול לדמות כגון שצבע לגיזי צמר גדולות ומדרך לעשותן אח''כ ולחלקן לגזיזות גזיזות קטנות דבכה''ג אם צבע בתחילה בשל איסור ואח''כ בשל היתר איכא לדמוייא להא דהתם דמכיון שדרך לחלקן אפשר דמבטלות ומעלות זו את זו כהאי דהתם לר' יהושע:
ר' יוסי בר' בון. קאמר דמשכחת לה לדמויי להך דתרומות אף בצביעות הבגד כגון שצבעו על מנת לחתכו מיעבדיניה דורדסין לעשות מהחתיכות לדריסת הרגל תחת הסנדל כדרך שעושין מחתיכות של בגד לסנדלי ומנעלים של יה''כ והאי נמי אתה יכול לדמות להאי דר' יהושע דתרומות וכדאמרן:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן סַמְמָנִין בְּסַמְמָנִין בְּטֵילִין בְּמָאתַיִם. מֵי צְבָעִים בְּמֵי צְבָעִים בְּטֵילִין בְּרוֹב.
Traduction
R. Yohanan dit: des couleurs provenant des premiers ans de plantation mêlées à d’autres profanes seront considérées comme annulées si elles sont dans une proportion de 1/200; mais les eaux colorées (ou de teinture) sacrées, mêlées à d’autres profanes, seront annulées dans une majorité différente.
Pnei Moshe non traduit
סממנין של איסור שנתערבו בסממנין של היתר בטלין במאתים. כלומר באחד ומאתים כדין ערלה לפי שהן ניכרין וצריך א' ומאתים לבטל האיסור אבל מי צבעים של איסור שנתערבו בשל היתר הואיל ואינו ניכר בהן בטלין ברוב:
אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הֲנָייַת עָרְלָה בְּטִיבֵּרִיָּא בְּרוֹב. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. תַּבְשִׁיל שֶׁבִּישְּׁלוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק. פָּתַר לָהּ קְרִיוָה בִקְדֵירוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִיסְבּוֹר סָבַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. שֶׁמּוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן בִּתְחִילָּה לֹא שֶׁעָבַר. מַיי כְדוֹן. אִם יֵשׁ בּוֹ כְדֵי לִצְבּוֹעַ. אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. אוֹתוֹ הָאִיסּוּר שֶׁבּוֹ כְדֵי לֶאֱסוֹר. אִם אֵין בּוֹ כְדֵי לִצְבֹּעַ. אַתְּ רוֹאֶה הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. אוֹתוֹ הָאִיסּוּר אֵין בּוֹ כְדֵי לֶאֱסוֹר.
Traduction
R. Aba b. Mamal dit: la jouissance interdite que l’on tire des premiers produits des plantations sera annulée et permise si elle s’adresse à une majeure partie profane. Mais notre Mishna ne dit-elle pas qu’en cas de mélange de l’interdit avec d’autres qui ne le sont pas, tout doit être brûlé, non permis, et qu’il en sera de même du mets profane cuit avec des produits d’orla? Il se peut, fut-il répondu, que notre Mishna parle du cas où il y a un pot tout à fait chargé d’interdit mêlé parmi d’autres qui sont profanes (alors, il reste défendu; tandis qu’ici il s’agit d’une partie interdite de mets, mêlée dans le même plat avec une majeure partie permise). Il paraît, dit R. Yossé, que R. Aba b. Mamal est d’avis de permettre dès le principe d’agir ainsi (d’annuler par un surcroît autorisé la partie interdite qui s’y trouvait d’abord), non après le fait accompli. Qu’entend-on pas là? (pourquoi est-ce permis en principe)? Si la partie interdite peut suffire seule à produire la teinture, o défalque du total la part permise, la parcelle interdit qui s’y trouve pouvant bien constituer l’interdit; si au contraire, elle ne peut pas suffire seule à teindre l’étoffe (et que le concours de toute la mixture est indispensable), on ne tient pas compte de la partie permise, et la partie interdite ne constitue pas d’interdit.
Pnei Moshe non traduit
הניית ערלה בטילה ברוב כצ''ל. ובספרי הדפוס כתוב בטיבריא וט''ס הוא. ולקמן מפרש לה להאי דר' בא בר ממל:
מתני' פליגא על ר' בא בר ממל. דקס''ד דה''ק הנאה של ערלה כגון הנאה שאינה ניכרת לאחר זמן שבישל בעצי ערלה ונתערב דאלו הנאה ממש הניכרת ונתערב הרי תנינן דלר''מ ידלק הכל ולחכמים יעלה באחד ומאתים אלא בכגון הנאה זו הוא דקאמר ומ''מ קשיא עליה מהאי מתניתין דלקמן תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ידלק נתערב באחרים יעלה באחד ומאתים אלמא דהנאה הניכרת הוא דחשבינן לה:
פתר לה קדירה בקדירות. כצ''ל. כלומר הא דרבי בא בר ממל מיירי שהקדירה שנתבשלה בעצי ערלה כדרך היוצר שמבשל הקדירות והכלים של חרס כדי לחזקן נתערבה בקדירות של היתר דמתני' לא אמרה אלא אם התבשיל שנתבשל באיסור נתערב באחרות וצריך אחד ומאתים אבל קדירה שנתבשלה אצל היוצר בעצי ערלה והיא אסורה בהנאה אם נתערבה באחרות בטילה ברוב:
מיסבור סבור וכו'. לר' יוסי היה נראה דר' בא בר ממל ס''ל דאף לכתחלה מותר לעשות כן ולערבה לבטלה ברוב ולא לשעבר דוקא וכלומר בדיעבד אלא אפי' לכתחלה וכדמפרש לטעמא:
מאי כדון. ומ''ט דמותר זה אפי' לכתחלה ואע''ג דבעלמא אין מבטלין איסור לכתחלה וקאמר אם יש בו כדי לצבע וכו'. וכלומר הרי זה דומה למי צבעים שנתערבו דאמרינן דבטלין ברוב לפי שאין האיסור ניכר והלכך אמרינן אם יש בו בהאיסור כדי לצבוע בו בהא את רואה את ההיתר שנתערב בו כמי שאינו ומשערין באותו האיסור שבו ויש בו כדי לאסור ואסור ואם אין בהאיסור כדי לצבוע בו לפי שהוא דבר מועט ובטל ברוב א''כ אפי' את רואה את ההיתר כמי שאינו הרי אותו האיסור אין בו כדי לאסור ואינו אוסר וכלומר דמהאי טעמא הוא דאמרינן גבי מי צבעים שהן בטלין ברוב משום דמסתמא אין בהאיסור כדי לצבוע בו מאחר שהוא מועט ואינו ניכר והשתא האי טעמא גופיה איכא נמי בקדירה שנגמר בישול שלה ע''י עצי האיסור ונתערבה בקדירות אחרות שבטילה ברוב לפי שאין בהאיסור שבה כדי ליתן טעם בהיתר וכן אין האיסור ניכרת בה וכגון זה ס''ל לר' בא בר ממל דמבטלין אפי' לכתחלה:
תַּמָּן תַּנִּינָן אֵילּוּ דְּבָרִים שֶׁלְגּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָייָה. הַיַּיִן. וְהַחוֹמֶץ שֶׁלְגּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִילָּתוֹ יַיִן. וְחֶרֶס הַדְרִייָנִי. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. רִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּתַנֵּי חֶרֶס הַדְרִייָנִי אָסוּר וְאִיסּוּרוֹ אִיסּוּר הֲנָייָה. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁנְּתָנוֹ בְתַבְשִׁיל דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אִם בְּשֶׁמְּכָרוֹ חוּץ מִדְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּשֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי תַבְשִׁיל.
Traduction
– On a enseigné ailleurs (88)(Avoda Zara 2, 3).: ''Les objets suivants provenant des païens sont interdits, et il est défendu aussi d’en tirer aucune jouissance, savoir: leur vin ou vinaigre qui était encore entre leurs mains à l’état de vin, et l’eau rougie absorbée par l’argile (pétrie avec du limon pour être mieux conservée''. R. Zeira dit au nom de R. Jérémie que c’est conforme à l’avis de R. Meir d’interdire même la jouissance de ces objets (car les autres sages ne l’interdisent pas). Dans quelle hypothèse peut-il y avoir divergence d’avis pour l’argile imbibée de ce vin? Si on la joint à un mets, la propagation de ce goût de vin défendu doit l’interdire selon tous; s’il s’agit de vente de l’argile, défalcation faite de son vin d’oblation, tous doivent le permettre? Il s’agit du cas où on l’a mis au-dessus du mets (pour le couvrir, sans profiter du vin); c’est alors qu’il y a contestation.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ב דע''ז בהלכה ג' אלו דברים וכו':
ר''מ היא דתני וכו'. וזהו לר''מ דהכי ס''ל בתוספתא דע''ז פ''ה והכי גריס נמי שם וסתים לן רבי במתני' כר''מ:
מה אנן קיימין. פלוגתייהו דפליגי עליה בתוספתא שם בחרס הדרייני:
אם בשנתנו בתבשיל ד''ה אסור. שהרי נותן טעם הוא ואם בשמכרו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו ד''ה מותר כדאמרי' התם:
אלא כי אנן קיימין. פלוגתייהו בשנתנו על גבי הקדירה של תבשיל דר''מ מחמיר בו וס''ל דאפילו בכה''ג נ''ט הוא בתבשיל:
Orlah
Daf 18a
משנה: הַצּוֹבֵעַ מְלֹא הַסִּיט בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה וַאֲרָגוֹ בַבֶּגֶד וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה הוּא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתַיִם. הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בְּבֶגֶד יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. וּמִשִּׂיעֵר הַנָּזִיר וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר בַּשַּׂק יִדָּלֵק הַשַּׂק. וּבְמוּקְדָּשִׁין מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן.
Traduction
Si l’on teinte un fil long comme l’intervalle de 2 doigts avec de l’écorce d’orla, qu’on l’a tissé dans l’étoffe et que l’on ne reconnaît plus ce fil, il faut, selon R. Meir, brûler toute l’étoffe; selon les autres sages, il disparaît dans une proportion de 201. Lorsque l’on tisse dans une étoffe un fil long comme l’intervalle de 2 doigts (91)Cf. Bali, Temoura 134a. avec de la laine du premier-né d’animaux (dû aux cohanim), il faut brûler l’étoffe. Si l’on emploie la même quantité de cheveux d’un naziréen, ou des poils d’un rejeton de l’âne, dans la confection d’un sac, il faut brûler ce sac. Dans d’autres objets consacrés (qui peuvent être rachetés), le moindre mélange produit la sainteté (et nécessite le rachat).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וכו'. הסיט הוא מלא ההרחק שיש בין האמה לאצבע והסיט כפול הוא כמלא ההרחק שיש בין האצבע להגודל:
ר' מאיר אומר ידלק הבגד וחכמים אומרים וכו'. כי היכי דפליגי במתני' דלעיל בגד שצבעו ונתערב באחרים ואשמעינן לעיל רבותא אליבא דחכמים שאפי' בבגד שנצבע כולו בערלה ונתערב יעלה באחד ומאתים והכא אשמעינן רבותא אליבא דר''מ שאפי' חוט אחד מלא הסיט שנתערב באריגת הבגד ידלק כולו והלכה כחכמים:
האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד. בצמר הבכור שנגזז מחיים איירי ואסור הוא בהנאה כדכתיב ולא תגוז בכור צאנך ובין בכור תם ובין בעל מום שאם ארג ממנו מלא הסיט בבגד ידלק הבגד לפי שהבכור אין לו מתירין שאין לו פדיון ולפיכך אינו מקדש בכל שהוא כמו המוקדשין דקתני בסיפא:
משער הנזיר ומפטר חמור. שאלו ג''כ אסורין בהנאה ואם ארג מהן מלא הסיט בשק שכל הארוג מן השער נקרא שק וידלק השק:
ובמוקדשין. אם הצמר או השער של מוקדשין מקדשין הן בכל שהן אפילו בפחות ממלא הסיט לפי שקדשים יש להן מתירין שיש להן פדיון ואפילו באלף לא בטיל:
הלכה: מָאן תַּנָּא סִיט. רִבִּי מֵאִיר. בְּרַם כְּרַבָּנִין הוּא סִיט הוּא פָחוֹת מִסִּיט.
Traduction
D’après quel docteur faut-il cette longueur précise, non moins? Ce doit être R. Meir, qui prescrit de la brûler; mais, d’après les autres sages, qui admettent une annulation dans 201, il importe peu qu’il y ait cette longueur, ou moins.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מאן תני סיט ר' מאיר. אצמר בכור ואינך דקתני בסיפא קאי וכהאי אית תני דלקמן הוא דאתיא דתני להך סיפא נמי בשם ר''מ דלדידיה הוא דס''ל ידלק והלכך שיעורא דמלא הסיט מיהת בעי ברם כרבנן דסבירא להו דאף כאן יעלה באחד ומאתים א''כ לדידהו הוא סיט הוא פחות מסיט כלו' דין אחד להם דכמו דפחות מסיט יעלה כך אף הסיט יעלה ואיכא דתני לקמן דהך סיפא כרבנן נמי אתיא:
מָהוּ לִסְמוֹךְ בּוֹ כַרְעֵי הַמִּיטָּה. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מוּתָּר. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵה קוֹמֵי רִבִּי 18a זְעִירָא. הָהֵן בֶּגֶד דְּתַנִּינָן הָכָא מָהוּ לִסְמוֹךְ בּוֹ אֶת הַמִּיטָּה. וְאִיקְפִּיד לְקוֹבְּלֵיהּ. אָמַר לֵיהּ אֲפִילוּ לְמָאן דְּאָמַר תַּמָּן מוּתָּר. הָכָא אָסוּר. תַּמָּן אֵין אִיסּוּרוֹ נִיכָּר. בְּרַם הָכָא אִיסּוּרוֹ נִיכָּר.
Traduction
Peut-on (d’après R. Meir) profiter de cette argile pour y appuyer les pieds d’un lit? Selon R. Eliézer, c’est interdit (parce qu’on tire parti du vase entier); selon R. Yohanan, c’est permis (il n’y a nul contact avec les mets). R. Yona demanda devant R. Zeira: est-ce que sur l’étoffe teinte dont parle notre Mishna, il est permis d’appuyer un lit? A cette demande, R. Zeira se tourna contre lui irrité et dit: même celui qui permet d’utiliser à cet usage l’argile imbibée de vin défend d’appuyer le lit sur cette étoffe teinte; car, dans ledit vase, le vin interdit n’est pas apparent, tandis que, dans l’étoffe teinte, la couleur provenant de l’orla est visible.
Pnei Moshe non traduit
מהו לסמוך בו כרעי המטה. בחרס הדרייני שהרי זה נראה כרוצה בקיומו:
ההן בגד. דתנינן הכא בערלה בגד שצבעו וכו' מהו לסמוך בו את המטה ואם פליגי ביה כדרך דפליגי בחרס הדרייני ואיקפד ר' זעירא לקבליה על שרצה לדמות בגד דהכא לדין חרס הדרייני אלא דאפי' למ''ד תמן מותר שאין איסורו ניכר שהרי היין נבלע בחרס אבל הכא בבגד שצבעו איסורו ניכר ואסור לדברי הכל והתם בע''ז גריס דר' ירמיה הוא דבעי מיניה דר''ז הכי:
אָמַר רִבִּי חַגַּיי. כַּד נַחְתִּית מִן אִילְפָא שְׁמָעִית קָלֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא יְתִיב מַתְנֵי. בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה יִדָּלֵק. וְתַנִּינָן נָטַל הִימֶּנּוּ כֶּרְכִּד אָסוּר בַּהֲנָייָה. אָרַג בּוֹ אֶת הַבֶּגֶד אָסוּר בַּהֲנָייָה. יַיִן נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר כּוּלּוֹ אָסוּר בַּהֲנָייָה. וְתַנִּינָן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יִימָּכֵר כּוּלּוֹ לְגוֹי חוּץ מִדְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ. אָמַר רִבִּי אָחָא בַּר יַעֲקֹב. הַגַּיי קְשָׁתֵיהּ רִבִּי חַגַּיי קִייְמָהּ. מַיי כְדוֹן. תַּמָּן אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִיקַּח יַיִן מִן הַגּוֹי. בְּרַם הָכָא דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִיקַּח בֶּגֶד מִן הַגּוֹי.
Traduction
R. Hagaï dit: lorsque je suis descendu du vaisseau, j’ai entendu la voix de R. Jacob b. Aha, rappelant notre Mishna: ''Une étoffe teinte avec des produits d’orla devant être brûlée''. Or, on a enseigné aussi (89)Ibid., (3, 9), même série ibid. 43a.: ''Si dans le bois consacré à l’idole on a taillé une navette, il est interdit d’en profiter; si l’on s’en est servi pour tisser une étoffe, elle ne pourra pas être employée''. De même, si dans un fossé d’eau il est tombé du vin d’oblation des idoles, le tout devient interdit à la consommation. Comment donc se fait-il que R. Simon b. Gamliel autorise seulement, en ce dernier cas (90)Ibid., (5, 10)., de vendre le tout à un païen, en défalquant la valeur de ce vin? Aussi, dit R. Jacob b. Aha, R. Hagaï qui a posé la question l’a aussi résolue. Quelle est cette réponse? La voici: R. Simon a permis la vente du vin aux païens, parce que ce n’est pas l’habitude de leur en acheter (et il n’y a pas la crainte qu’il revienne ainsi aux Juifs), tandis qu’il est d’usage de leur acheter des vêtements ou des outils (aussi, ils restent interdits).
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' חגיי וכו'. גרסינן הא בפ''ג דע''ז על מתני' נטל הימנה כרכר והוא עץ של האורגים אסור בהנאה וכו' ואמר ר' חגיי כשירדתי מהספינה מצאתי לר' יעקב ושמעתי קולו שהיה יושב ושונה לאלו המשניות בגד שצבעו וכו' והקשה לו דתנינן נמי נטל הימנה כרכר וכו' והא תנינן שם בפ''ה יי''נ שנפל לבור וכו' דלרשב''ג והלכתא כוותיה ימכר כולו לנכרים חוץ מדמי יי''נ שבו ואמאי לא אמרינן נמי גבי בגד שנתערב דימכר הכל לנכרי חוץ מדמי אותו האיסור שבבגד ויוליך הנאה זו לים המלח:
חגיי קשיתה וחגיי קיימה. אתה בעצמך שהקשיתה את תקיימה ותפרק לה:
מאי כדון. ומאי טעמא וקאמר דהיינו טעמא דלא דמיא הא לדין יי''נ שנפל לבור דתמן ימכר כולו לנכרי לפי שאין דרך בני אדם ליקח יין מן הנכרי וליכא למיחש שמא ימכרנו לישראל אבל הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן הנכרי והלכך לא ימכרנו לו שמא יחזור וימכרנו לישראל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source